תדהר (תידי) ארלן
זוכה תחרות השירה "מילה במקום"
ספר על פרידה ממוצץ
פרידה, או גמילה, ממוצץ זה תהליך לא פשוט – לילדים ולהורים. באמצעות סיפור מהנה, דמויות משעשעות ואיורים נפלאים, הספר מקליל ומדרבן את הילדים, ועוזר להורים לקחת את התהליך לכיוון שנכון לכולם 🙂
על מה הסיפור?
כשצצי יוצא לטיול בגינה, במהלכו הוא פוגש חבר וחברות, עומר צריכה להסתדר בלעדיו. כשהשניים נפגשים שוב, עומר מבינה שהיא כבר לא צריכה מוצץ, ושבלעדיו היא יכולה לדבר, לשיר, לספר – ובכלל – לעשות דברים הרבה יותר מיוחדים.
היא לא הייתה בכיוון בכלל
כל היום הייתה עם המוצץ ופתאום אמרה בבוקר שעכשיו נפרדים
הפרידה מהמוצץ מאחורינו:)
כבר היה לי ספר לפרידה מהמוצץ אבל פתאום קפץ לי עם השם עומר…
והשקית שאתה מוסיף זה טאץ' שעושה את כל ההבדל!
הספקנו לקרוא את הספר כבר 5 פעמים הבוקר (התחלנו ב6:30!)
גל שאל מלא שאלות ואסף התלהב מהדמויות.
ספר מקסים שנון ומצחיק.
הילד עףףףףף על הסיפור
כבר קראנו לו אותו בסופ״ש בערך 100 פעמים. האיורים מדהימים וממש יפים. התוכן מהמם.
תודה♥, ממש ממש מוצלח
מחכים לספר הבא שלך
צור שלנו נגמל מהמוצץ 🙂
הוא שם את אוסף המוצצים בשקית שנתת לו וזרק אותה לפח.
המון בהצלחה לך!
חורף מאוחר שנת 23
לילדים של החורף המאוחר
לא נבטיח דבר
לא ששבוע הבא נגמרים המילואים
ולא שמחר יהיו לימודים
לא שכבר נגמרו האזעקות
ולא שנפסיק לבכות בלילות
לילדים של החורף המאוחר
לא נבטיח דבר
לא יונה או עלה של זית
ולא שיום אחד יהיה שלום בבית
לא שהמצב ישתפר בעתיד
ולא שמישהו שומר עלינו תמיד
לילדים של החורף המאוחר
לא נבטיח דבר
נחסוך מהם את האכזבה הכעס והתסכול
כדי שיוכלו לראות באופן צלול
איך לא לטעות כמונו
איך ללמוד מהעבר
כי לילדים של החורף המאוחר אסור להבטיח דבר
ואולי כן? אולי אפשר?
אולי יש דבר אחד שנותר?
להבטיח לנסות, להשתדל
אולי נצליח אולי ניכשל
אבל לפחות הם יידעו
הילדים היקרים
שנלחמנו לתת להם חיים מאושרים
ההורים הצעירים
ההורים הצעירים אמנים מצטיינים
זמרים סופרים שחקנים רקדנים
מאלתרים הופעה סטייל ברודווי
מקלחים מאכילים מלבישים תוך כדי
להורים הצעירים יש גוף מיוחד
עם הכנה להרכיב תינוק על הצד
הכתפיים הופכות לכיסא כשצריך
הידיים למיטה לנסיכה או נסיך
ההורים הצעירים אף פעם לא יושבים
מסיעים מנקים אורזים וסוחבים
רצים ורצים עד שהיום נגמר
נרדמים מאוחר וחושבים על מחר
ההורים הצעירים שכחו כמה דברים:
לצפות בסרט עוד לפני שממריאים
לעקוב אחרי השמש נעלמת לאט
להתעורר בתשע וחצי בשבת
ההורים הצעירים דואגים תמיד
מקבב וספגטי מדרגה וצמיד
חריץ במדרכה שני אפצ'י רצוף
מגלשה מסובבת ושיער לא אסוף
להורים הצעירים יש שני זמנים
עכשיו ובעוד עשר שנים
הם לא יודעים מה יקרה מחר
מה שבטוח זה מה שעבר
בליבי / Let It Be (Lennon – McCartney)
כשעל פניי דומעות זולגות אט
אמא שם לוחשת לי
חכי עוד קצת ילדונת
בליבי
ואם רצועות של חושך
מכסות אותך וגם אותי
חכי עוד קצת ילדונת
בליבי
בליבי בליבי
בליבי בליבי
חכי עוד קצת ילדונת
בליבי
הנה המון שבורי הלב
יודעים בפנים שיש עתיד
ולא נדע עוד צער
בליבי
וגם אם די עמוק הפער
עוד יבוא יום ונבין
ולא נדע עוד צער
בליבי
בליבי בליבי
בליבי בליבי
לא אדע עוד צער
בליבי
כן לפעמים חשוך לי כאן
אך יש בי אור לבן קטן
בוער ולא נחלש לו
בליבי
ואז עולים צלילים רכים
זו אמא שם לוחשת לי
חכי עוד קצת ילדונת
בליבי
בליבי בליבי
בליבי בליבי
לא אדע עוד צער
בליבי
זמן של ילדים
איך שעברנו את העץ הירוק
ציפור אחת התחילה לשרוק
חזרתי ומיד התחלתי לסרוק
מהעיניים שלי היא לא תחמוק
טור ארוך של נמלים ונמלות
על הגב גרגרים עלים ומקלות
אעקוב אחריהן אני חייב לגלות
את כל הכניסות של כל המחילות
אבא די עם האין לנו זמן
איך כבר שכחת שהיית קטן
עכשיו תורי ואתה עדיין כאן
לאן אתה תמיד ממהר לאן
מנוף בשמיים מרים מהאדמה
ברזל ענקי כדי לבנות עוד קומה
אני מחכה שתיגמר המשימה
בדיוק כמו הבנאי עם הקסדה הכתומה
הבובות של המיטה שוב מפוזרות
ורק אני זוכר איך הן מסודרות
אחת אחת למקום חוזרות
נשיקה ממני והן מאושרות
אבא די עם האין לנו זמן
איך כבר שכחת שהיית קטן
עכשיו תורי ואתה עדיין כאן
לאן אתה תמיד ממהר לאן
יום לא מיוחד
כשהיום סוף סוף זורק אותי למיטה
אני נזכר מה עשינו
אני ואתה
לא היינו בפארק או בהצגה
לא בבריכה או בים
רק שנינו בבית
ככה סתם
לא גימבורי ולא חנות
רק שנינו בבית
ככה פשוט
יום לא מיוחד הכי מיוחד
רק שנינו בבית
בלי אף אחד
הזמן נח בחוץ חשב מה לעשות
יצא להליכה עם הדאגות
במיטה שאלת אלף שאלות
זרקתי את העקרונות של ההרדמות
ואחרי שהלכת לישון
מסמרתי אצלי את הזיכרון
רק שנינו בבית
אבודים בדמיון